על האהבה

אהבה

רבים ורבות שאלו מהי אהבה?

הייתי רוצה בפרק זה להציע את הדרך שלי להתבונן ולחוות את מה שעומד מאחורי המושג אהבה.

אהבה בעיני היא הכוח המחבר. פשוט ככה. שני אנשים, אדם ובעל חיים, אדם ורכוש, אדם ודעה כלשהי. אדם אוהב הכוונה היא אדם הרוצה להתחבר עם... אדם אוהב מאכל רוצה להתחבר עם אותו מאכל, אדם אוהב אישה רוצה להתחבר לאישה. אדם אוהב שווה אדם הרוצה להתחבר...



אם כן, ניתן לתמוהה כיצד האהבה שכל כך נעימה לנו איכשהו באופן כמעט קבוע הופכת לכאב, לאי נחת, לשנאה לכעס, אכזבה ותסכול? כאן יש מקום לחדד בין אהבה של האגו שמטרתה היא הנאה, נוחות, עונג, בטחון וכדומה לבין אהבה כמצב הוויתי. לכל אדם יש אגו. המובן הרוחני של אגו הוא ההזדהות של האדם עם זהות נפרדת ואוטונומית שאותה הוא מכנה "אני". אותו "אני" מצומצם מבקש מקסימום הנאה במינימום מאמץ, זאת אומרת שהאגו עסוק בעיקר בשאלה מה אני מקבל? כאשר אני לדוגמה אוהב את אשתי מהאגו, אני אוהב אותה כל עוד היא תגרום לי להרגיש טוב. אני ארצה להיות בקרבתה כל עוד היא תגרום לי הנאה, נחת, עונג, ביטחון (אצל כל אחד ואחת הצרכים של האגו מעט שונים), ברגע שהיא תפסיק למלא עבורי את הציפיות שיש לי ממנה אני כבר לא כל כך ארצה בקרבתה, כלומר אני כבר לא כל כך אוהב אותה... כך לגבי אהבה לכל דבר. לפני שאדבר על אהבה שאינה מבוססת באגו אני רוצה להעמיק לרגע בתפיסת העצמי. מה יש בי שהוא מעבר לאגו? כאשר אני מתבונן במציאות ומנסה לזהות דבר כלשהו הקיים באופן אוטונומי אני לא מצליח לזהות אפילו לא דבר אחד. כל דבר חי (והכל חי), נמצא בתלות הדדית עם אין ספור גורמים אחרים. ניקח לדוגמה פרח. הפרח התלוי באור השמש, במים, באדמה, באויר, בדבורים, במינרלים ועוד ועוד. אם ניקח ונעלים את אחד המרכיבים, הפרח לא יוכל להתקיים יותר. כך לגבי כל דבר ודבר. בבודהיזם קראו לזה הקשר והתלות ההדדית בין כל הדברים. INTERBEING. כאשר אני תופס את עצמי כחלק בלתי נפרד ממכלול הדברים אני יוצא מהתפיסה האגואית של עצמי המתבטאת בביטוי "אני ואפסי עוד" ומכיר בתפיסת עצמי רחבה יותר. אם תפיסת העצמי שלי כוללת בתוכה את השמש, הימים והנהרות, העצים והפרחים, האדמה וכו' מתחילות להופיע בי כל מיני איכויות כגון: הכרת תודה, ענווה, שמחה ורצון לתת בחזרה לעולם. האהבה שהמציאות מרעיפה עלינו מעצם קיומנו בתוכה היא אהבה שמטרתה היא נתינה לשמה. כאשר אני מכיר בסוג הזה של האהבה מופיע בי רצון לתת. לתת לשם הנתינה. לתת מתוך החיבור לטבע המציאות שהוא נתינה אין סופית המייצרת מעגל קסמים שכולם נותנים וכולם מקבלים. ההכרה הזו מייצרת תחושת הכרת התודה הגורמת לקרבה. להיות יחד עם... להתקרב לעצים, לאדמה, לים, לשמש, לאנשים לבעלי החיים וכו' . הרצון להתקרב לצד הרצון לתת בחזרה מייצר יחסי אהבה. יחסי אהבה שמטרתם אינה רק קבלה והגעה לסיפוק של צורכי האגו (כבוד, הכרה, עונג, וכו') אלא יצירת מעגל חיים של נתינה וקבלה.



אם נתבונן בטבען של היחסים בחיינו נוכל לבחון האם אנחנו ביחסי אהבה מתוך חיבור או יחסי אהבה מתוך נפרדות (אגו). כמובן שברוב מערכות היחסים יש שילוב דינאמי של שתי איכויות אלה אך המינונים שלהן הוא מה שכובע את האיכות הדומיננטית של האהבה היחסים. יחסינו לעצים? יחסנו לימים? יחסנו לאדמה? יחסנו לבעלי החיים? יחסנו לילדים? יחסנו לבני זוג? יחסנו לבני עמים אחרים? נראה שהעולם האנושי הולך כברת דרך ארוכה בנתיב ה"אגו במרכז". אהבה של האגו להזכירכם עסוקה במה אני מקבל? הדרך הזו הביאה את האדם לעמוד על סף תהום. נראה שיותר ויותר מערכות השותפות ליחסים עם האדם מבטאות בעוצמה הולכת וגוברת את ההשלכות של יחסים חד צדדיים שכאלה.

אם נעשה "סיבוב פרסה" בתפיסתנו העצמית ונכיר בקיום ההדדי שלנו עם כל הקיים, האם נוכל להמשיך לזהם את האויר והנהרות? האם נוסיף לגדל את בעלי החיים בסבל גדול? האם נוסיף לרסס את האדמה? לגדוע יערות? ביחסי אהבה אמיתיים לא ניתן להישאר אדיש לסבלו של מושא אהבתינו.


במעבר חד נחזור ליחסים שבין אדם לאדם.

יש שתי שאלות שמכוננות את רוב מערכות היחסים.

1. מה אני יכול לקבל מאדם זה?

2. מה אני יכול לתת לאדם זה?

רוב מערכות היחסים נעות על הציר שבין שתי השאלות הללו עם נטייה ברורה לכיוון השאלה הראשונה. דמיינו לעצמכם שהיחסים הזוגיים שלכם היו נוטים לשאלה השנייה. ששני בני הזוג היו קמים בבוקר ושאולים מה אני יכול לתת לאדם זה? איך הבוקר היה נראה? איך הדינמיקה? איך הבית נראה? מה הילדים היו סופגים?

רוב מערכות היחסים מתחילות כאשר הן יותר קרובות לשאלה הראשונה. אך בגלל שהציפייה שהאחר ימלא את רצונותינו וצרכינו לא מתגשמות לאורך זמן, מתחילים הקשיים. הקשיים מטרתם לדעתי (בזוגיות ובחיים בכלל) לאפשר לנו להעמיק את חיינו ולהתפתח. להתעורר את מהות הקיום שלנו. על כן, אין לתמוהה כאשר האידיליה נשברת. יחד עם זאת, קיימת אפשרות לראות בקשיים קריאה עמוקה להתפתחות. כאשר שני בני הזוג שומעים את הקריאה שיש מאחורי הקשיים, ניתן להפוך את הזוגיות לקרקע פורייה להתפתחות נפשית/רוחנית. קריאה להתעורר אל מי שאנחנו מעבר להזדהות עם האגו.

אגב, לדעתי במצב האנושי שבו אנו חיים כיום אין מה לצפות להיות ללא אגו. אלא לשאוף לשינוי הדינמיקה הפנימית ממצב של הזדהות מוחלטת עם האגו (הזהות הנפרדת והבלתי תלויה שלי) למצב שבו האגו יכול לפעול ברקע של התודעה מבלי שאזדהה איתו באופן מידי. מצב שבו יש לנו התייחסות סלחנית, חומלת והומוריסטית כלפי האגו שלנו. יש גישה שטוענת שכל שלב באבולוציה מכיל את השלב הקודם על כן המצב של שחרור מהאגו יכיל בתוכו את האגו אך אופן ההתייחסות אליו משתנה. כמו שהילד בן ה-15 מכיל בתוכו את הילד בן ה-5. עדיין יש בו את האוטומטיים של בן ה-5 אך לא באותו אופן. לילד הבוגר יש יותר אפשרויות של התייחסות לכל סיטואציה. כך במצב שבו האגו היה מגיב בקורבניות/ביקורתיות או האשמה, האדם שהשתחרר מעט מאחיזת האגו יכול להתייחס לסיטואציה מזווית יותר מכילה, מקבלת וכדומה. האהבה אם כן נותרה עלומה, משחקת עם כולנו מחבואים, דוחפת אותנו להתעורר לטבענו האמיתי ומבטיחה למי שימצא אותה תחושה נפלאה של חזרה הביתה...



18 views0 comments

Recent Posts

See All