עד העונג הבא

עד העונג הבא...

יש סיפור יפה המספר שהעולם נברא בשעשוע

עצמי של "האין סוף" בעצמו.

(לקוח מתוך הספר "שעשועי המלך בעצמותו")

על כן, אחת האיכויות המרכזיות בעולמנו היא:

העונג...

פרויד כבר תיאר את המסע האנושי כבריחה מכאב

ומרדף אחר העונג.

מעניין לגלות שגם בזרם החסידות מיסודו של

הבעל שם טוב לעונג יש מקום של כבוד.

מה מקור העונג האנושי?

איך קורה שאנחנו מסוגלים לחוות עונג?

כאשר אוכלים תות, העונג הוא מהתות? מהלשון? מהמוח?

מהרוח? מהמודעות?


המרדף אחר העונג מסתבר אינו נגמר

אלא רק מתחלף בעונג הבא.

המרדף אחר העונג יצר הצפה של המוח בגירויים

על מנת לספק את המנה היומית של הדופמין.

אנחנו זקוקים למסך גדול יותר, סאונד חזק וחד יותר,

זקוקים לטעמים חזקים, לשקיעות בקוטב הדרומי,

זקוקים ל"תותחי עונג".

כיום ניתן לזהות את המרדף של הילדים (לא רק הילדים)

אחר עונג גדול יותר, מרגש יותר.

מטופל שלי ספר לי על חווית משקפי VR שהייתה לו,

והמסקנה שעלתה בו אחרי השימוש היא:

שהמציאות הרגילה פשוט אפורה מידי...

קשה לראות כיצד ניתן לעצור את הקידמה

הטכנולוגית ולמנוע עתיד שבו כולנו נסתובב

עם משקפי VR ונפגש באמצעות האווטרים שלנו

בבית קפה בקצה העולם.

אך הדבר המרכזי שיש לנו הוא הרגע הזה.

אם נייצר שגרה של "חזרה לפשטות",

משחקי קופסה משותפים, רביצה על הרצפה,

שוקו חם וקריאת סיפור משותפת,

לשחק באופניים עם הרגלים שלנו ושל הילדים

(זוכרים את זה?), מלחמה עם הבהונות,

אבן נייר או מספריים...

אם נוודא שהרגע הזה יהיה נכון,

מתוכו יגיע הרגע הבא.

זה קצת כמו להיגמל מסוכר או מקפה,

אחרי שבועיים רבע כפית זה ממש מתוק.

יש בידודים, יש עבודה מהבית.

בואו נסגור רגע את הלפטופים

ונשחק משהו על השטיח.


חיבוק גדול

יונתן


15 views0 comments

Recent Posts

See All