טראומה והחלמה אצל ילדים
בהמשך לפוסט הקודם... טראומה היא מצב שבו יש פער בין החוויה שהאדם חווה לבין יכולת ההתמודדות עם החוויה.
לילדים באופן טבעי יש פחות כלים ויכולת לעבד ולהתמודד עם סיטואציות מסויימות. לכן הילדות היא התקופה הרגישה ביותר בחיינו כאן.
גם אם נקיים בית אוהב ותומך, רגוע ובטוח, גם אם נעשה מאמץ לתת לילדינו את כל התנאים החשובים להתפתחותם, לא תמיד נצליח לחסוך מהם חוויות קשות שבעלות פוטנציאל לייצר טראומה.
חוויות בבית הספר, חוויות ברחוב, מחלה, חוויות בים, בבריכה, בכביש, או בכל מקום, אפילו בבית תחת השגחתינו, יש גבול ליכולת השליטה שלנו על הנסיבות.
לכן חשוב בעיני שלכל הורה יהיה מגירה פנימית שכתוב עליה "פרקטיקות לצמצום נזקים". כמו ערכה ל"עזרה ראשונה נפשית".
נניח שקרה מקרה שיש לו פוטנציאל להפוך לטראומטי, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לצמצם את הסיכוי שתתפתח טראומה?
1. לשמור על רוגע - התגובה של ההורה מאוד חשובה בסיטואציות מלחיצות. היא יכולה להיות מה שיגביר את תחושת הקושי וחוסר האונים או לתת חוויה של ביטחון ורוגע. איך לשמור על רוגע? לנשום עמוק לבטן, לקרקע את הרגליים ולהסתכל בעיניים. מי שיכול/ה לתרגל ביום יום מדיטציית "כאן ועכשיו", מומלץ מאוד.
2. לעזור לילד/ה להשלים את מעגל האנרגיה. אירוע טראומטי לעיתים מייצר סוג של הלם וקיפאון. זו תגובה טבעית וחכמה של הגוף. חשוב לאפשר את זה ויחד עם זאת להניע לאט לאט את הגוף ולעודד ביטוי של האנרגיה. אם הילד רועד ונושם בכבדות, הדופק מהיר, לתת לאנרגיה לנוע, לא להגביל, מצב של סכנה מפעיל מנגנון של fight, flight, or freeze. מנגנון מאוד חשוב. לנוע אט אט מקפאון לתנועה וביטוי. בטבע, חיה שהייתה בסכנה תעמוד במשך כמה דקות ותרקע עם הרגליים חזק, היא תתנשף בחוזקה, הגוף שלה ירעד לזמן מסויים וכך האנרגיה משתחררת. אז מומלץ לנוע במרחב - תנועה היא ביטוי של אנרגיה, לאחר אירוע מלחיץ חשוב לפרוק את האנרגיה בתנועה. לאט לאט בהקשבה למצב של הילד/ה, לעודד לתנועה, ללא לחץ.
3. בכי, צעקות וחרדה בימים שאחרי - חשוב לא להגביל. זו החכמה של הגוףנפש לפרוק את האנרגיה העודפת שהצטברה. ללוות את הילד ללא שיפוטיות ולעודד אותו שזה בסדר גמור (וגם כאן ככל האפשר לשמור על רוגע) גם אם הוא מוציא את האנרגיה בצורה שלכאורה לא קשורה לאירוע שקרה.
4. שיח פתוח - ברגעים שאחרי האירוע חשוב לפנות זמן משותף להקשבה. לתת להם להוציא הכל, לדבר על האירוע לשחרר, לספר ולשתף כל מה שעולה בדעתם. לתרגל הקשבה אמפתית, בלי להציע פתרונות. רק להקשיב בנוכחות מלאה.
5. מגע - בזיכרון הקדום של כולנו צרוב המגע המנחם הראשון שקבלנו בילדות המוקדמת. ההחזקה של אמא. לכן מגע רך ועוטף של ההורה נותן נחמה ומחזק את תחושת המוגנות. חיבוק ארוך, עירסול ולפעמים שינה משותפת יהיו לעזר רב.
6. הקשבה יתרה - בימים אחרי האירוע חשוב לחדד מעט את ההקשבה לילד, לעבוד פחות שעות ולהיות יותר זמן במרחב משותף. לא חייבים לדבר, רק להיות קרובים וזמינים.
7. ניהול עצמי - לעיתים אירוע קשה של הילד מיצר עבור ההורה גם סוג של טראומה. חשוב לוודא שכהורים אנחנו מקבלים את המענה שאנחנו צריכים. כל הסעיפים המופיעים מעלה רלוונטים גם עבור ההורה. לא ניתן לנתק את ההזדהות שיש להורה עם ילדו ולכן טראומה של הילד יכולה להיות גם טראומה עבור ההורה. לקבל עזרה, להתמך, לדבר, לבכות, לשחרר ולקבל מגע ואהבה.
במידה ואחרי שעשינו את מה שביכולתנו ועדיין לא ניכרת הקלה, כדאי לפנות לעזרה מקצועית, לא צריך להחזיק הכל לבד.

Comments