הבית הוא המקדש

הבית כמרחב להתפתחות

כחלק ממסע ההתפתחות שלנו אנו פוגשים מורים, הולכים לסדנאות, נרשמים לקורסים, קוראים ספרים הולכים לטיפול ומה לא. לאורך השנים פסעתי במסגרות מגוונות של התפתחות אישית. רבות מהן עיצבו את חיי ותרמו תרומה משמעותית להכרות שלי עם עצמי ושכללו את חווית החיים שלי. יחד עם זאת, המקום שבו למדתי הכי הרבה על עצמי ובו התמודדתי עם האתגרים הגדולים ביותר שלי הוא... הבית שלי.

הבית שלי שבו אני חי יחד עם זוגתי ושני ילדיי. הבית שכל כך מוכר ואהוב. הבית שאני מרגיש בו הכי בנוח היה לאורך השנים מחולל הצמיחה הכי גדול של חיי.



אני זוכר את עצמי חוזר מסדנא של מדיטציה ומודעות עצמית. מגיע הביתה, כולי הולך על ענן, משוכנע שהכל אור ואהבה. ברגע שאני נכנס הביתה אני רואה את הבת שלי צורחת על הבן שלי ומחטיפה לו מכה בדמות סטירת לחי מצלצלת. באותה שנייה כל האור האהבה עפות מהחלון, וממרכז הבטן מופיע גל של כעס ששוטף אותי מבפנים. הכעס יוצא בטון גבוה מהפה. אחרי עשר דקות אני יושב חסר אנרגיה בסלון, כל אחד מהילדים בחדר בוכה ואני מנסה להבין מה קרה פה בעצם?

האתגרים שאנחנו פוגשים בבית הם מהסוג שהכי מטלטל אותנו. לא משנה אם האתגרים מגיעים מבת או בן הזוג או מאחד מהילדים או רחמנה לצלן מכולם ביחד... באותו הזמן...

לאורך שנים של תרגול מדיטציות, סדנאות וטיפולים לרוב, אני מבין שהבית הוא המנזר, הוא האשרם, הוא הסדנא הכי חשובה שנרשמנו אליה. הבית הוא המרחב ההתפתחותי הכי חשוב שיש לנו. אפשר לטוס להודו או ליפן ולהיכנס למנזר או אשרם לחצי שנה ולעבור תהליכים מדהימים. כמובן שאני לא מזלזל לרגע בתרומה שיש לנסיעה כזו על ההתפתחות שלנו. יחד עם זאת, הדבר המשמעותי ביותר זה חיי היום יום. היום יום על כל האתגרים שבו הם אלה שבוחנים עד כמה התובנות שקראנו עליהם או הגענו אליהם במדיטציה, טיפול או סדנה כזו או אחרת אכן שינו את אופן התנהלותנו בעולם.

הילדים הרי יודעים ללחוץ לנו בדיוק על הנקודות הרגישות, בת/בן הזוג שרואים אותנו במערומינו ללא שום מסכות יכולים להוות מראה מדויקת עבורנו.


כמו כן, גם אם תרגלנו מדיטציה שנים והיינו במאה ואחת סדנאות, ההטבעות והאוטומטים שספגנו מההורים שלנו מפעילים אותנו בכוח רב בתוך ההורות שלנו. על מנת להשתחרר מדפוסים אוטומטיים לא מודעים (שזה אחד מהאתגרים הגדולים של ההתפתחות הנפשית) אנחנו צריכים מרחב להתאמן בו. המרחב הזה לדעתי הוא הבית! המקום שבו החיים עצמם מתקיימים. אנשים שעובדים שעות רבות מחוץ לבית ומנסים להימנע מעימותים עם הילדים ובני הזוג חוסכים מעצמם את האפשרות הכי גדולה להתפתחות.

אני מקווה שברור לכולנו שאי אפשר באמת להימנע מהעימותים והחיכוכים במערכות היחסים שלנו עם בני הזוג והילדים. אך אם נאמץ את הפרשנות שהעימות והחיכוכים שלנו איתם משרתות את ההתפתחות שלנו בצורה המדויקת ביותר אזי הקושי הופך להזדמנות ומקבל משמעות מעבר לריב על נושא שולי כזה או אחר. כל חיכוך ו/או קושי הוא הזדמנות לעבוד על המקומות הלא מעובדים שבתוכנו. על האוטומטים המנהלים אותנו. הגישה הזו מזמינה אותנו לחיות חיים של התפתחות, של צמיחה תמידית והתעוררות.

19 views0 comments

Recent Posts

See All